גזר דין בתיק ת"פ 2822-09

1.      הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום מתוקן [להלן: "כתב האישום"] בעבירה של שימוש חורג במקרקעין, ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 [להלן: "החוק"] תוך שימוש בסעיפים 208 ו- 253 לחוק זה. כמו כן, הורשע הנאשם 1, על פי הודאתו, גם בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, עבירה לפי סעיף 210 לחוק.

כעולה מכתב האישום שבעובדות שפורטו בו הודו הנאשמים, עשו הנאשמים החל מחודש נובמבר 2007 שימוש חורג ללא היתר, במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 3004 משק מס' 3 במושב עוזה [להלן: " המקרקעין"], בכך שהפעילו מתחם בגודל של 4,000 מ"ר לאיסוף, מיון, שקילה, מיחזור ומסחר במתכות.

בנוסף הורשע הנאשם 1 באי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק, וזאת בכך שלא קיים צו בית משפט שניתן במסגרת גזר דין בתיק עמ"ק (שלום - אשקלון) 730/06 לפיו נצטווה להרוס עד ליום 1.3.2008 משקל גשר שהציב במקרקעין [להלן בהתאמה: "ההליך הקודם", "משקל הגשר" ו- "צו ההריסה"].

יצויין, כי משקל הגשר סולק בחודש יוני 2009.

טיעוני הצדדים לעונש:

2.      במסגרת הטיעונים לעונש, הגישה ב"כ המאשימה תמונות משנים 2007-2009 [ת/1].

ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשמים, נוכח היקף השימוש החורג, ובשים לב לסמכותו של בית המשפט להשית על הנאשמים גם קנס יומי בגין העבירה הנמשכת של השימוש החורג, כמו גם נוכח העובדה שניתן להשית קנס כפול על התאגיד (הנאשמת 2). עוד ביקשה להביא בחשבון גם את הימשכותה של עבירת הפרת צו בית המשפט.

המאשימה הפנתה לגזרי דין בתיקים אחרים, כמו למשל בתיק עמ"ק (אילת) 20012/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת נ' יעקב אשכנזי , שם נגזר על הנאשם קנס של חצי מליון ש"ח ועיצומים נוספים [ערעור שהוגש על גזר הדין נדחה בעפ"א 38762-07-10].

עוד ביקשה המאשימה להשית עונש מאסר בפועל על הנאשם 1 [שאפשר ויומרו בעבודות שירות] נוכח העבירה של אי קיום צו שיפוטי, וכן ביקשה לאזן בין רכיב המאסר [למצער - מאסר מותנה] לרכיב הקנס, וזאת על מנת שתישמר ההרתעה.

עוד ביקשה ב"כ המאשימה לחייב את הנאשמים בחתימה על התחייבות משמעותית ולתקופה של 3 שנים.

3.      הסנגור פירט את נסיבות הידרדרותו הכלכלית של הנאשם. לטענתו, הנאשם שירת בצבא קבע ועם שחרורו השקיע את כל כספו בחקלאות, ופתח עסק לגידול אווזים, אלא שהעסק קרס והוא נותר עם חובות לבנקים, הנאמדים בסך מיליוני שקלים ונושים רבים פתחו כנגדו עשרות תיקי הוצל"פ [נ/1]. לטענתו, הנאשם הפסיד את ביתו ואת הזכות להיות בן ממשיך במושב.

בצר לו, כך נטען, פנה הנאשם לעסוק במה שהוא יודע לעשות והוא לתקן כלים חקלאיים, כשהוא עובר במושבים ומתן כלים חקלאיים. לטענתו, החל לאסוף את הפסולת של הכלים החקלאיים ולמכרה. הסנגור אישר כי הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בהליך הקודם ואף הציג את גזר הדין בהליך הקודם [נ/2] ואת תמונת המשקל [נ/3]. לטענתו, המשקל אינו מבנה בולט אלא מבנה שניתן להזיזו ממקום למקום. אמנם, שבית המשפט אפשר, במסגרת ההליך הקודם, שהות להכשרת הבניה (של משקל הגשר), אלא שמינהל מקרקעי ישראל הגיש כנגדו כתב אישום נוסף, והנאשם, שלא היה מיוצג אז, סבר כי מדובר באותו הליך. כשהגיעו הפקחים הפסיק את השימוש ואף כאשר הוגש כתב האישום כבר לא היה שימוש במקום.

לטענת הסנגור, השימוש אליו כיוונה המאשימה נועד להציל ולהרוויח פת לחם על מנת לשרוד בעולם הנשייה בה היה מצוי הנאשם אותה עת.

לטענת הסנגור, לא נעשה שימוש בכל חלקת המגורים (חלק א' בשטח 4 דונם), אולם אין הוא חוזר בו מהודאתו.

הסנגור ביקש להביא בחשבון את מצבו האישי של הנאשם ולגזור את הדין ביחס לנאשם עצמו, תוך מתן ביטוי לרחמי בית המשפט.

4.      הנאשם פנה אף הוא לבית המשפט וחזר על טיעוני הסנגור ועל נפילתו הכלכלית, כשהוא נאלץ לפנות לשוק האפור על מנת להשיג אוכל לאווזים. לטענתו, רשימת הנושים שהוגשה [נ/1] הינה רק קצה הקרחון והיא אינה כוללת את נושיו מהשוק האפור אשר הוא נאלץ לברוח מהם. לטענתו, אין לו נקודת אור כיום. הנאשם אמנם לא הביע חרטה מפורשת אך טען כי היה מודע לבניה ללא היתר אם כי לא עשה זאת מרוע אלא משום חובותיו ורצונו להחזיר חובותיו.

הדיון

5.      בשורה של גזרי דין עמדתי על השיטה הפסולה של בניה ושימוש קודם לקבלת היתרים כדין. עמדתי על כך שההיתר הוא שלב בלעדיו-אין בהליך הבניה או בהליך השימוש המותר או החורג בהיתר. בית המשפט העליון ציוונו להחמיר בענישתם של המורשעים בעבירות על חוקי התכנון והבניה, על מנת להרתיע את הנאשם הספציפי ועברייני בניה אחרים [ראו למשל רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו" , פ"ד נו(3) 49; ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר , פ"ד מא(4) 29], ובין היתר למנוע את כדאיותה הכלכלית של העבירה [השוו רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)].

במקרה שלפנינו, אין מדובר רק בעבירה של שימוש חורג במקרקעין, אלא גם בעבירה נוספת של הפרת צו שיפוטי, ובהקשר זה כבר נפסק שהעונש הראוי למי שמפר צו של בית המשפט שמורה לו להרוס מבנה לא חוקי שהקים, הוא עונש מאסר בפועל, וזאת למען תישמר ההרתעה [השוו ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסא , פ"ד לו(1) 723].